אשר יקרא אתכם באחרית הימים. שביקש לגלות להם קץ ונסתלקה ממנו שכינה ואעפ"כ רמזו דכתיב עד כי יבא שילה:
ראובן בכורי אתה. וראוי אתה ליטול יתר בשאת שהוא הכהונה ובעוז שהוא המלכות אלא בשביל הפחז שהי' לך כמים אל תותר. וי"מ בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת פי' בהיותי ביתרון שאת ומעלה מלשון הלא שאתו תבעת אתכם ויתר עוז בהיותי יתרון עוז למלחמה וכן זה לך בשביל הבכורה אלא שניתנה ליוסף בשביל הפחז וכו' כמו שכתב רש"י. אע"ג דכתיב לא יוכל לבכר את בן האהובה שאני הכא שעל פי הדיבור נלקח ממנו הבכורה וניתנה ליוסף:
או חללת יצועי עלה. דרשו רבותינו שחללת השכינה שדרכה לעלות על יצועי. וי"מ פחז שלך פי' קלותך שעלה כמים גרם לך שלא תותר כי אז חללת אותה כאשר יצועי עלה הפחז שלך. ור' אברהם פי' עלה נסתלק מלשון אל תעלני בחצי ימי פי' מאז כשחללת יצועי נסתלקה. ור' יוסף קמחי פי' שברכה הוא זו לקיים איש כברכתו בירך אותם אלמא שבירך לכולם ואמר לו בכורי אתה ראוי לי למחול עליך יהי רצון מלפני אלוה שימחול לך מה שעשית ויתר יהי' השאת והכפרה על עונותיך ויתר עז בשאת לשון סליחה כמו הלא אם תטיב שאת פחז כמים פי' שטף וזרם בא לך כמים והוא אומר על היצר שגבר על השכל אל תותר לא יהי' לך יתרון ולא יכולת להתגבר עליו בעת שעלית משכבי אביך ואז כשחללת יצועי עלה אותו זרם כמים נחפז ומלת עלה דבק לפחז כמים:
כלי חמס מכרותיהם. פי' אונקלוס כמו מגורותיהם שהי' להם כלי החמס מעשו ועשו החמס בארץ שגרו בה. וי"מ כי כלי החמס הם מגורותיהם הם חייהם מלשון ימי מגורי פי' שבהם יחיו ויזונו. וי"מ שהם קנינם כמו אוכל תשברו מאתם. וי"מ שהוא לשון מכירה כלומר שהם מוכרים עצמם על החמס כטעם עם חרף נפשו למות:
בסודם. כשהיו לעצה לענות לבני שכם במרמה: ובקהלם. כשנקבצו להורגם: כי באפם הרגו איש. היינו בני שכם: וברצונם עקרו שור. תרגם אונקלו' שור סנאה מלשון חומה כמו בנות צעדה עלי שור. פי' אחר שהרגו בני העיר והרסו חומותי'. וי"מ שור רמז לחמור ושכם גדולי העיר כמו שהשור גדול בבהמות כמו פרות הבשן שמכנה השרים לגדולי הבהמות והחיות. אי נמי הרגו איש כל איש ואיש מבני העיר ועקרו שור שאחר שהרגום שבו ובזזו מקניהם וקנינם וכל אשר בהם בבית ובשדה:
אחלקם ביעקב. וכן הי' להם שנחלת בני שמעון בתוך בני יהודה והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה ונחלת לוי ערי מקלט מנופצות בכל גבול ישראל. ור' יוסף קמחי פי' שמעון ולוי אחים הראו האחוה שקינאו לדינה אחותם כלי חמס מכרותיהם פי' מכירותיהם מלשון כלי זיין שלקחו כלי זיינם ונלחמו בעבור החמס שעשו להם ארור אפם כי עז זאת הברכה שברכם שיחסר אפם כי ארור לשון חסרון אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל חוזר על אפם ועברתם כלומר די הי' לכל ישראל באף ועברה שיש להם. וי"מ אל תבא נפשי כמו ובא השמש וטהר פי' שלא ארצה להיות חוץ מסודם ולא נהיר' דאם כן איך יפרשו ובקהלם אל תחד כבודי:
יהודה אתה יודוך אחיך. כשמך כן יודך כי יראו כי ידך בעורף אויביך ותושיעם:
מטרף בני עלית. שעלית וסילקת עצמך מטרוף טורף יוסף ובשביל שדימהו לארי' הזכיר בו לשון טרף והוא פועל יוצא. וי"מ שהוא פועל עומד מן הטרף בני עלית והוא רמז לדוד שהכה הארי והדוב ומשם נשאו לבו להלחם עם הפלשתי שהיתה תחלת מעלתו: כרע רבץ כאריה. כך דרך הארי לאחר שיטרוף הטרף יכרע וירבץ על ברכיו ולא יסור מפני כל והוא רמז לדוד שטרף הטרף ולא הי' מפחד לברוח. וי"מ מטרף בני עלית פי' בני לאחר שתעלה מטרוף טרף באומות תכרע ותרבץ לעירך ולא יבא אויב להקימך:
לא יסור שבט מיהודה. פי' ר' אברהם אע"פ שעדיין לא יהי' לו מלוכה מ"מ לא יסור שבט מושלים שדגל יהודה נוסע תחלה וכן יהודה יעלה בתחלה:עד כי יבא שילה. פי' דוד שהוא תחילת מלוכה ומחוקק הוא הסופר החותם במצות המלך ופי' מבין רגליו כי כן דרך הסופר לישב ברגלי הקצין ופי' שילה בנו מלשון ובשליתה פי' עד שיבא בנו. והקשה עליו הרמב"ן כי לא יאמר שבט אלא על המלוכה כדכתיב שבט מלכותיך שבט מושלי' ולא הי' שבט ליהודה קודם דוד וכתב הוא אעפ"ש לאיסור שבט מיהוד' לא הבטיחו שלא יסור לעול' שהרי נאמר לו יוליך השם אותך ואת מלכך אשר תקים עליך הרי הם ומלכם בגולה אין להם מלך ושרים אלא פי' לא יסור שבט מיהודה אל א' מאחיו פי' משנבחר דוד לא יסור שבט מלכות מזרע דוד כי המלכות שיהי' בישראל יהי' ממנו ולא מזרע שאר השבטים:עד כי יבא שילה. פי' בנו והוא מלך המשיח:ולו יקהת עמים. לעשו' בכלם. והנה המליך יעקב יהודה על אחיו והורישו בממשלת כל ישראל וענין שאול בעבור שענין שאלת המלוכה הי' דבר נתעב אצל הב"ה לפי ששמואל הי' שופט' ולוחם מלחמותיה' ע"פ ה' לא רצה להמליך מן השב' אשר לו המלכו' שלא יסור ממנו ונתן להם מלכות לשעה ומה שאמר בשאול ולא שמרת את מצות ה' כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם שאם לא חטא שהי' לזרעו מלכות על שבטו שהם נקראים ישראל אבל לא על כל ישראל. ואולי הי' מולך על שבט אפרים. והמלכים שמלכו על ישראל היו עוברים על דעת יעקב אביהם וסמכו על דבר אחי' הנביא שמשח לירבעם וכאשר האריכו בזה למשוח מלך אחר מלך שאינו מזרע דוד נענשו כמו שאמר הושע הם המליכו ולא ממני וזה הי' עונשם של בני חשמונאי אע"פ שהיו צדיקים גמורים נכרתו כולם שמלכו והסירו זרע השבט והמחוקק לגמרי ונפרע להם מדה במדה שעבדיהם קמו עליהם והכריתום לכך אין מושחים אלא מלכות בית דוד לבד. ורשב"ם פי' לא יסור שבט מיהודה אלא הוא יהא מושל ורודה בכל השבטים עד כי יבא שילה פי' עד בוא ירבעם לשכם ושם תחילת מלכות ירבעם ונטלה הממשלה מיהודה. ושכם ושילה היו זה אצל זה ונקראים זה על שם זה כדכתיב בספר יהושוע אסוף כל ישראל שכמה ובסוף הפרשה כתיב ויניחהו שם במקדש ה' והוא שוכן בשילה. ד"א לא יסור שבט לא יפרה כמו וסורי הגפן נכרי' פי' לא יפרה שבט ושוטר מיהוד' עד כי יבא שילה מלשון כי בא השמש פי' עד שישקע שמשו של משכן שילה ואז יתחילו מלכות בית דוד להתגבר כדכתיב ויטוש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו. וי"מ לא יסור שבט מיהודה כי יהי' ראשון לנשיאים ולדגלים עד כי יבא שילה שיבא יהושע ויבנה שילה ואז יחדל יהודה מלהיות ראשון ולו יקהת עמים ששם יתקבצו כל ישראל:עד כי יבא שילה. כמו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שאינו רוצה לומ' שיעזבנו כשיעש' את אשר דבר לו אלא כשיעשה את אשר דיבר לו ילך הלוך וגדול כי לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה ואז תתנשא המלוכה. וי"מ לא יסור שבט מיהודה עד לעולמי עד למה כי יבא שילה: ולו יקהת עמים. פירש"י אסיפת עמים. וי"מ הכנעת עמים. וי"מ לשון משמעת וקבלת מצותו שישמעו העמים אליו ויעשו כל אשר יצוה עליהם: אוסרי לגפן עירה. פי' מרוב ענבים שבגפן יאסר שמה עיירים ובני אתון ולא יחוש שיאכלו מהם: סותה. פי' כסותו והוא חסר כ"ף. אי נמי מגזרת מסוה:
חכלילי עינים מיין. מרוב יין שהוא שותה יחזרו עיניו אדומות ולבן שנים לבנות מרוב החלב. וי"מ שינים לשון שן סלע שיהא החלב זב בין שיני הסלעים. וי"מ חכלילי עינים יהיו יותר מן היין ולבן שינים יותר מן החלב. ואמר הרמב"ן שהוא הפוך כמו כחלילי מן כחלת עיניך ונכפלה בו הלמ"ד והוא ענין מכחול עינים שכוחלין בו העינים וכמו שאחרים כוחלין עיניהם בפוך שהוא הכחול כך יכחול הוא אותם ביין וכמו שאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקיה' כך ילבן אותם הוא בחלב והוא משל לריבוי היין והחלב וכן למי חכלילות עינים שמריבוי היין שהוא יורך עיניו דמעה ותמקנה בחוריהן ויצטרך לכוחלם תמיד:
זבולון. בכלן הזכיר דרך לדתן חוץ מזבולון שהקדימו כדי שיהא יששכר בין זבולון ובין דן שנפלה לו נחלה בין שניהם: והוא לחוף אניות. שיש מקומות רבים בים שאינם ראוין להיות שם נחל:
רובץ בין המשפתים. י"מ בין המשואות שהן עליו אחד מצד זה ואחד מצד זה הוא רובץ ושוכב שאין לו מנוחה כך היו בני יששכר יגעים בתורה:
ויט שכמו לסבול. ללמד לבני ישראל וגם היו להם למס עובד שהיו מספיקין להם מזונות כשבאים לארצו ללמוד. וי"מ ויהי למס עובד שלא היו יוצאין למלחמה והיו מעלין מס לאחיהם שילכו בשבילם או שהיו מעלים מסים לאויבים הבאים עליהם שיניחום ויצאו מעליהם:
דן ידין עמו. פי' יריב עמם וינקום נקמתם מפלשתים כי הוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתי': כאחד. פי' כמיוחד שבשבטים דהיינו יהודה. אי נמי פי' ידין עמו כאחד שדן לכל ישראל כאחד ודימה שמשון לנחש שלא הי' מקבץ חיל לבוא עליהם אלא הוא לבדו יוצא אליהם כמו הצפעוני היוצא ממאורה על הולכי הדרך:
ויפול רוכבו אחור. כי כאשר ישך הנחש בעקב הסוס יגביה הסוס ראשו ורגליו ויפול רוכבו אחור:
לישועתך קויתי ד'. כי בשביל שהוא נושך בעקב הסוס הי' ירא מרוכב הסוס שלא יפול חרבו בראשו. א"נ בשביל שראה מפלתו התפלל עליו ופי' להושיעך קויתי. אי נמי בשביל שראה מפלתו ולא כדרך שאמר הכתוב והי' השם עם השופט והושיעם מיד אויביהם אלא הוא נפל ביד אויביו ופסקו השופטים שאחריו לא היו שופטים כי שמואל נביא הי' ובימיו עמדו המלכים אמר יעקב לישועתך קויתי ה' לא לישועת הנחש והשפיפון כי בך אושע ולא בשופט כי תשועתך תשועת עולמים. וי"מ כאשר ראה יעקב דן בנו בדמות הנחש בדרך הנבואה פחד ואמר הושיעני השם. ורשב"ם פי' קרא בכל שבט דן שהי' מאסף כל המחנות והי' צריך להלחם עם האומות הרודפים אחריהם ולהנקם מהם כי אין נראה לפרש קרא בשמשון שלא הי' מתנבא על מפלתו:
גד גדוד יגודנו. פי' שיהי' יושב בעבר הירדן וגדודים באים עליו כל היום: והוא יגד עקב. פי' יגוד יכרות כמו גודו אילנא יכרית אותו על עקבו שיתגבר עליו וירדוף אותו על עקיבו. אי נמי מחמת גבורתו יהיו ראשונים במלחמה והוא יגד עקב שגם יהיו אחרונים:
מאשר שמנה לחמו. המ"ם נוספת. אי נמי מארץ אשר תבוא לחם שמינה. אי נמי חוזר למעלה על גד כלומר כיון שגד מתעסק במלחמות אימתי יזרע ויקצור על כן אמר מאשר שמנה לחמו והוא יתן לו מעדני מלך:
נפתלי אילה שלוחה. דרך המלכים לשלוח איילות זה לזה כי האיילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלום בהיכלי מלך ארץ הנגב ויקשרו כתב הבשורה על קרני' ותשוב אל מעונה ויתבשרו בהם וזהו פי' אמרי שפר כלומר אילה שלוחה מבשרת בשורות טובות ודימה לזה נפתלי שארצו מלאה כל טוב וממנו תבא בשורה טובה לישראל:
בן פורת יוסף. בכלם הזכיר שמם קודם לברכתם ויוסף לא הזכיר שמו קודם לפי שהוא הי' בן בית ולא הוצרך לקרותו בשמו. אי נמי שחלק לו כבוד כדרך שעושין למלכים שאין קורין אותם בשמותם: בן פורת. כתב רשב"ם דרך המקרא מתחיל וגו' כמו כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. בן פורת כמו פורי' וענפה שהוא פרה ורבה. עוד פירשו מלשון ותעש פארות וכן הוא כמו נטע ודומה לו וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך ופי' נטע שיש לו פארות רבות הוא יוסף: עלי עין. פי' כשהוא נטוע על מעיין: בנות צעדה עלי שור. פי' כינה הבדים שתצאנה מן הפארות לבנות כי הם בנות לפאורות הגדולות ואמר כי הוא מלא פירות ויונקותיו ארוכות ושלוחות לכל צד צריכות שור וחומה חזקה כדי שלא תשברנה הפארות מרוב הפרי. וכתב הרמב"ן הזכיר בנות וכן רמז לב' שבטים היוצאים ממנו ולא הזכירם בפי' בעבור שהזכיר שבט לוי ושבטי ישראל אינם אלא י"ב אלא שרמזו ברמז וכן משה בברכתו דימה אותו לשור וראם והזכיר בהם הקרנים כי כל אחד מהם גוף אחד שממנו יתחלקו הקרנים ובעבור שמשה לא הזכיר שמעון הזכיר ב' שבטי יוסף בפי' ואמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה:
וימררוהו ורובו. מלשון יסובו עלי רביו פי' וימררוהו ששמו מררתו כמו מטרה ואח"כ ירו חצים בה:
ותשב באיתן קשתו. שנתחזקה בחגורו ומכרכר וכל זה החוזק היתה לו מדי אביר יעקב ושם נתגלגל הדבר להיות רועה אבן ישראל פי' שמת עיקרן של ישראל. וי"מ משם רועה אבן ישראל לב ישראל שמת והי' כאבן חזר לרעות פי' לחיות דכתיב ותחי רוח יעקב אביהם:
מאל אביך. פי' ר' אברהם כי המ"ם של מאל אביך חוזרת על ואת שדי ופי' מאל אביך היתה לך ומאת שדי והוא יברכך:
ולקדקוד נזיר אחיו. מלשון נזר כלומר השר שבאחיו. אי נמי לשון נזיר שנפרש ונרחק מאחיו ולפי שהראש הוא מלך באיבריו מברך כל האברים בראש:
בנימין זאב יטרוף. כי דימה מלכו' שאול לזאב שטורף ובורח ואינו מעכב על טרפו כך שאול לא נמשכה מלכותו אלא ב' שנים ומחצה אבל דוד שנמשכה מלכותו דימהו לארי שמעכב על טרפו:
וזאת אשר אשר דבר להם. סיים ברכתו בזאת ובו פתח משה וזאת הברכה:
ויצו אותם. כתב ר' אברהם צוה לכלם שילכו עם יוסף. וכתב הרמב"ן לא הי' יעקב צריך לכך אלא ציוה לכולם שיקברוהו במערה כאשר ציוה ליוסף כי הי' מפחד אולי לא יתן פרעה רשות ליוסף לצאת וכן הי' שלא הי' נותן לו רשות אלמלא שהשביעו:
במערה וגו' אשר קנה אברהם. כתב הרמב"ן הזכיר להם במערה והנקברים בה לגדל המקום כדי שיזרזו להם לקוברו שם. ואמר אשר קנה אברהם לאחוזת קבר להודיע שאברהם ציוה שיהיה המקום שהוא בית הקברות לאחוזת עולם ושיהיה להם טענה כנגד בני חת אם יערערו ולמטה שאומר ויקברו אותו אל מערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם לאחוזת קבר נתכוין הכתוב לומר כי ביעקב נשלמה כונת אברה' כי לשלשת' קנאה ולא יקברו בה עוד איש אחר על כן לא ציוה יוסף שיקברוהו שם עם אבותיו:
שמה קברו את יצחק. מה שלא אמר קברתי בעבור שהיה עשו עמו ולא רצה עתה להזכירו. ועוד שלא יצטרך עוד להאריך ולומר שמה קברנו את יצחק ושמה קברו את רבקה כי לא היה בקבורתה: ושמה קברתי את לאה. אמר להם כבר החזקתי בה לטעון כך כנגד עשו אם יבא לערער ולומר שהוא הבכור ושהוא ראוי ליקבר עם אבותיו וזהו שאמר אשר כריתי שכבר כרה הקבר להחזיק בו ולכן לקח יוסף עמו רכב ופרשים כי ידע זדון עשו ובניו וכן היה שבא צפו בן אליפז והיה להם מלחמה גדולה עמו והכתוב רמזו באמרו וישב יוסף מצרימה הוא וכל אחיו העולים אתו לקבור את אביו לומר שלא נפקד מהם איש במלחמה שעמד להם זכות יעקב:
ויגוע ויאסף. ואמרו רבותינו שלא מת שלא נאמרה בו מיתה אע"פ שהזכיר מיתה בעצמו הנה אנכי מת אולי לא ידע בנפשי' או שלא רצה לתת כבוד לעצמו וכן ויראו אחי יוסף כי מת אביהם כי להם מת או שלא ידעו הם כלל:
